חיפוש
  • גיל עמית

איך לרצות כשלא רוצים

עודכן ב: מאי 26





אנחנו ממשיכים לטפל בפוסט זה באותו רגע קריטי שבו אנחנו צריכים להושיב את עצמנו ולהתחיל ללמוד או לעבוד או לעשות משהו שצריך ואנחנו מתקשים לעשות את זה.

בפוסט הקודם, הצגנו את הצורך באוטונומיה כגורם מרכזי שמשפיע על הסיכוי שנתיישב ברגע זה, עכשיו, לבצע מטלה או משימה שיש לנו. בפוסט זה נטפל באמונה שלנו שנצליח כגורם מרכזי נוסף שמשפיע על החלטתנו להתחיל ברגע זה לבצע את המשימה.


פעמים רבות ההימנעות שלנו מעשיה נובעת מהחשש שלנו. לעיתים זו כמעט חרדה כמו למשל חרדה של אנשים רבים מהתמודדות עם אתגרים מתמטיים, אבל מרבית הפעמים אלו חששות קלים, ואפילו כאלו שאנו כלל לא מודעים אליהם.

קשה מאוד להתמודד עם דברים שאיננו יודעים כלל שהם קיימים.


בדרך הכלל המצב הוא כזה:

יש לנו משימה שאנו אמורים לבצע ואנו לא מצליחים להושיב את עצמנו לבצעה. אנחנו כן חושבים ויודעים שאנו מסוגלים לבצעה אבל..... עכשיו, כעת בחשק הקיים, בחלון הזמן שקיים, אנחנו מרגישים שלא נצליח לבצע את זה באיכות הראוייה או לקדם את העניין במידה מספקת. כשזה המצב אנחנו לא מתחילים, אנחנו מחכים: להשראה, למוזה, לפרק זמן מתאים יותר, למחר. את המצב הזה כלל איננו מפרשים כחוסר אמונה ביכולת אלא כהתנהגות סבירה ורציונלית שתכליתה לתכנן כראוי את מעשינו.

זו טעות!

חוסר האמונה ביכולת נמצא שם ברקע, לפחות חוסר אמונה בלעשות כרגע-בחלון הזמן הקיים-משהו משמעותי שיקדם אותנו מספיק לטעמנו. אפשר גם לפרש את זה כסוג של אי חשק, בזמן הקיים אני מרגיש שלא אצליח לקדם מספיק את העניין ולכן החשק שלי ל"התיישב" על זה נמוך עד לא קיים. אי חשק שנובע מחוסר האמונה.


אז מה לעשות?

פשוט לשקול במצב כזה את האפשרות שאולי חוסר הבטחון בהצלחה בביצוע היא שמונעת מאתנו ל"התנפל" על המשימה עכשיו. עדיף אפילו במקום לשקול את.. פשוט להחליט שזו הסיבה לדחיינות הזו. לא חוסר בטחון עמוק ובעייתי אבל כן שאריות של חוסר בטחון שמאפסות את החשק. המודעות לאפשרות הזו היא כשלעצמה יכולה לדרבן.

עלי זה עובד, ברגע שאני מבין שזה עשוי להיות המצב, ששארית לא מורגשת של חוסר בטחון היא המחסום ביני לבין המשימה, הסיכוי שכן אתיישב לבצע אותה עולה. אני מרגיש שחוסר הבטחון הזה טפשי, משהו שאיכשהו הצליח לחלחל לתוכי, אין לו שום הצדקה. הכוח שיש לו – לחוסר הבטחון - למנוע ממני את העשייה, מופרז ולא הוגן ואני לא מתכוון לאפשר לו "להגיד לי מה לעשות". באשר לחשק, בו בכלל צריך לחשוד מסיבות שונות ולא באמת להתייחס אליו ברצינות. על כך בפוסט אחר.

השיטה הזו של העלאת העניין למודעתנו לא עובדת אוטומטית!, כל פעם שאני צריך לעשות משהו ואני לא עושה אותו, אני צריך להזכיר לעצמי ולברר עם עצמי שמא אני פשוט קצת מפקפק בכך שזה יצא מספיק טוב, למעשה אני לא באמת שוקל את זה, אני פשוט מבין ומחליט שזו הסיבה, מרגיש שזה טפשי והסיכוי להתחיל ולעשות גודל פלאים. וכך גם הצלחתי לסיים את כתיבת הפוסט הזה עכשיו! למרות שקודם לכן נראה לי שמחר זה זמן הנכון!


שימו לב, זו טקטיקה שעובדת מצוין בתנאי שלא מדובר בתחושה אי מסוגלות עמוקה כמו החרדה ממתמטיקה. במקרה של תחושת אי מסוגלות עמוקה הטקטיקה הזו כנראה לא תעזור. עם זאת זכרו שברוב מכריע של המקרים אתם.ן בסופו של דבר עושות.ים מה שנדרש, כך שהמסוגלות קיימת וחוסר הבטחון והאמונה הם קלים ומטופשים והטקטיקה המוזרה הזאת בהחלט תעבוד!


בפוסט הבא! -טקטיקה 3 – להפסיק לחשוב ולהפסיק להרגיש

6 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

שחררו!