כשהיתה פרופ' דווק בתחילת הקריירהשלה, רצתה לחקור כיצד אנשים מתמודדים עם קשיים וכישלונות.
לצורך המחקר זימנה פרופ' דווק – דוקטורית צעירה באותה עת - ילדים בני 10 למעבדתה שבאוניברסיטה. במעבדה הציבה בפני הילדים מטלות שכליות ברמות קושי הולכות וגדלות. בשלב מסוים המטלות הפכו לקשות מספיק והילדים כצפוי חוו כשלון.
זה הרגע שלו חיכתה הפרופסור. כך היא מתארת זאת:
"בעודם נאנקים, מזיעים ועמלים (הילדים בני ה-10) התבוננתי באסטרטגיות שבחרו, וניסיתי להתחקות אחר מחשבותיהם ורגשותיהם".
ואז....
משהו השתבש ושינה את כל התמונה. חלק מהילדים הגיבו בדרך לא צפויה לחלוטין.
חלק מהילדים, רצו להמשיך להתמודד עם המטלות הקשות למרות הסיכוי הגדול שייכשלו בפתרונן.
כאילו נהנו להתבוסס באזור הכשלון.
לעומתם חבריהם – מוכשרים לא פחות - נרתעו מהקושי
הם חוו את כישלונם במטלה כמשהו טרגי, כחוויה מדכאת.
הם העדיפו להמשיך ולהתמודדות עם מטלות קלות יותר שבהן סיכויי ההצלחה שלהם גבוהים.
הילדים ה"מוזרים" לא רק שלא נמנעו מהכישלון הם כמעט שמחו להיפגש איתו.
"אני מת על אתגרים" אמר ילד אחד.
"את יודעת, אני מקווה שאוכל ללמוד מזה משהו" אמרה ילדה אחרת.
דוקטור דווק הצעירה הבינה בחושיה המחודדים שהיא צופה בתופעה גדולה וחשובה.
היא מיקדה את תשומת לבה בילדים ה-"מוזרים" והחלה במחקר רב שנים ורחב היקף ובעל השפעה עצומה.
דווק ייחסה את התנהגות הילדים לתפיסה שלהם את גמישות האינטליגנציה.
הילדים ה"מוזרים" תפסו – בצורה מודעת או לא מודעת - את האינטליגנציה שלהם ככזו שיכולה להשתנות ולצמוח.
התמודדות עם אתגר הוא פוטנציאל לעוד צמיחה באינטליגנציה וביכולותיך.
כשניצב בפניך אתגר צריך לשמוח, את.ה בדרך לצמיחה!.
כשלון מבחינתם הוא חלק בלתי נפרד מתהליך של למידה והתפתחות,
למעשה הילדים הללו לא התייחסו כלל לאי ההצלחה ככישלון.
הם זיהו את אי הצלחה כחלק מההתמודדות וכצעד קדימה בדרך להשלמת המשימה.
לעומתם, הילדים ה-"רגילים" התייחסו לאינטליגנציה כישות קבועה שאיננה ניתנת לשינוי.
ישות מולדת.
כשלון מהווה הוכחה שהאינטליגנציה מוגבלת.
כשלון משקף את המגבלה שלך.
כשלון משקף תקרת זכוכית בלתי עבירה שאיתה נולדת ושאיננה ניתנת לשינוי.
לא פלא שכשלון נחווה על ידם כמשהו קשה, כמעט טרגי.
כשאני התודעתי לתיאוריה של דווק החסרתי פעימה.
זיהיתי כי אני משתייך לקבוצה הלא נכונה.
לחלק שלא מאמין בהשתנות.
להערכתי רובנו כאלו. הילדים המוזרים הם מיעוט שבמיעוט.
דמיינו לכם את אותו תלמיד מוזר שמשתוקק לראות את שגיאותיו במבחן כי זה מה שיעשה אותו מוצלח יותר.
זה נדיר, זה אפילו מוזר. רובנו רק רוצים לשכוח מאותו מבחן ולקוות לטוב יותר בעתיד.
נסו לזהות איפה את ואתה נמצאים. האם גם אתם.ן מהסוג שתופס את האינטליגנציה כקבועה?
הזיהוי איננו מיידי תמיד. הוא מחייב לעיתים בחינה זהירה ופקוחת עיניים.
אקח את עצמי כדוגמה.
אני אוהב ללמוד.
אני משקיע מאמצים ולא מוותר מייד.
טבעי לכן היה לתפוס את עצמי כקרוב בחשיבה לילדים ה-"מוזרים-חיוביים".
אבל כאמור, כשהתודעתי למחקרה של דווק החסרתי פעימה.
זיהיתי מייד מצבים בעבר שוויתרתי.
ניסיתי, התמודדתי אבל לאחר מאמץ מסויים ויתרתי.
וויתרתי בגלל הספקנות שהיתה לי על יעילות המשך ההשקעה.
וויתרתי בגלל שלא הייתה לי אותה אמונה שהייתה לאותם ילדים.
פעמים רבות אנחנו מנסים ובשלב מסויים כשלא מצליחים מוותרים.
זה נראה כאילו ברוב המקרים אנחנו משקיעים ומצליחים ובחלק קטן של המקרים אנחנו משקיעים ולאחר זמן סביר מוותרים.
"ככה זה", אנחנו אומרים לעצמנו, "לפעמים לא יוצא ומוותרים".
זה נכון. זה אנושי וזה סביר.
אבל אני תהיתי לעצמי מה היה קורה לו כן הייתי ממשיך באותם פעמים – כביכול לא רבות – שוויתרתי.
הבנתי שהתעקשות וההמשך היו פותחים:
עוד הרבה הרבה הזדמנויות
לעוד הרבה הרבה אתגרים
לעוד הרבה הרבה צמיחה.
המעט כביכול שעליו שוויתרתי היה למעשה פתח לעולם ענק של אפשרות, צמיחה והתפתחות.
פרופ' דווק עצמה, לאחר שצפתה בילדים, הבינה מייד שהיא נמנית על קבוצת ה-"לא מאמינים".
היא גם הבינה הבינה כי המפגש עם הילדים הללו יביא למציאת שיטות ותובנות שתאפשרנה לסייע לאנשים ללמוד, להתמודד עם אתגרים, להתמיד ולהצליח.
כך אכן קרה.
בין היתר, התברר שכדאי להאמין ביכולת האינטליגנציה לצמוח.
מחקרים מצביעים שאכן סיכוי ההצלחה של אנשים המאמינים ביכולת האינטליגנציה לצמוח, גדולים יותר.
זה לא מפתיע,המאמינים:
משקיעים יותר
מתמידים יותר.
הם גם נהנים יותר!.
כאשר את.ה מאמינ.ה שהמאמץ שאת.ה משקיע.ה מקדם אותך, את.ה מסוגל.ת להנות מהמאמץ ומההשקעה עצמם עוד לפני שהתוצאה עצמה מושגת.
מחקרים אחרים מהשנים האחרונות מלמדים על יכולתו של המוח להשתנות ולצמוח בעקבות תרגול ולמידה.
כך שלאמונה הזו ישנו גם בסיס פיזיולוגי של ממש.
פוסט אחד איננו מספיק להניע "לא מאמין" להיות "מאמין".
אבל מסתבר שבתהליך קצר ניתן להגדיל את האמונה.
סדנאות קצרות הצליחו לשנות תפיסה של תלמידים וסטודנטים בזמן קצר מאוד יחסית.
הסדנאות כללו:
הצגה של התופעה עצמה
מידע על מחקרים שבחנו קשר בין האמונה להצלחה
והסבר על אופן הפעולה של מנגנוני הלמידה במוח.
ארחיב על כך בפוסטים הבאים.
אנסה לסייע לך לעבור לצד הנכון!