חיפוש
  • גיל עמית

לא בא לי לשבת על זה עכשיו!

הפעם נעסוק באותו רגע קריטי שבו אנחנו צריכים להושיב את עצמנו ולהתחיל ללמוד או לעבוד או לעשות משהו שך ואנחנו לא עושים את זה, דוחים!. יש כל מיני סיבות לכך: לא מתחשק לנו, אין לנו כוח, אנחנו לא במצב הרוח המתאים, אין לנו השראה, אין סיכוי שנסיים עכשיו... ויש לבטח עוד סיבות יצירתיות רבות שמצדיקות אתצרי אי העשייה (שלחו לי חזרה עוד סיבות שיש לכן לא להתחיל, ניצור ביחד את מאגר הסיבות העולמי מדוע לא להתחיל לעשות משהו!).

מה אפשר לעשות בנידון?

נאחז באילן גבוה- תאוריית ההכוונה העצמית של דסי וראיין. על פי התאוריה הזו המוטיבציה הפנימית שלנו (להבדיל ממוטיבציה חיצונית) נשענת על שלושה צרכים:

  1. הצורך האוטונומיה

  2. הצורך בתחושת מסוגלות

  3. והצורך בקשר.

כלומר המוטיבציה שלנו תגדל ככל שנרגיש שפעולה שאנחנו עושים נובעת מאיתנו ונשלטת על ידינו, ככל שנרגיש יותר שאנו מסוגלים לבצע אותה בהצלחה וככל שהיא מספקת לנו קשר עם אחרים.

אם כך כאשר אנו נמנעים מלעשות משהו – למידה או משהו אחר – יש סיכוי גדול שזה נובע מכך ש- 1) אנו מרגישים שזה לא "שלנו", שזה נכפה עלינו ו-2) מכך שאנו מרגישים שלא נצליח או אולי נצליח אבל לא טוב מספיק או אפילו שאנחנו מסוגלים אבל לא עכשיו בזמן שכרגע יש לנו או במצב הרוח הנוכחי שלנו.

בשלב הזה נתעלם מהצורך בקשר באשר הוא מצריך גם אחרים וזה באופן טבעי מורכב יותר

אז מה לעשות?


טקטיקה א – להפוך את המטלה ל..שלי (הגברת האוטונומיה)

כדי להתגבר על ההימנעות מהעשייה כדאי לנסות "לאמץ" את המשימה כאילו היא נובעת מאיתנו, כאילו היא שלנו. נכון פעמים רבות וכנראה בדרך כלל זו משימה שהמרצה נותן, או הבוס בעבודה או "החיים" יוצרים לנו אותה ולא משהו שנבע מאיתנו, אבל אין בכך שום מניעה עדיין להפוך אותה לשלנו . לראות אותה כמשהו שמסייע לנו, מצמיח אותנו, מקדם אותנו. לדוגמה, לחשוב על כך בצורה הזו: "אני אעשה את התרגיל המרגיז הזה בסטטיסטיקה כי עצם ההתמודדות עם משהו שלא קל לי, שלא נוח לי עושה אותי מוצלח.ת יותר. כי התמודדות כזה ההיא חלק מלהיות מקצוען (ואין הכוונה להיות מקצוען בסטטיסטיקה עצמה, אלא מקצוען בהתמודדות עם דברים). כי אני רוצה לראות את עצמי כאדם שמתמודד, כאדם שמתפתח כאדם עם עמידות, ועשייה כזאת מוסיפה עוד נדבך להיותי כזה".זה לא תמיד קל להפוך את זה לשלנו. אם אתן לא מצליחות.ים לא להתייאש, זה תהליך שצריך להיכנס אליו וככל שתנסו להפעילו יותר פעמים יש סיכוי שהוא יתפוס, שאכן תצליחו להתנתק מהראיה של המשימה כמשהו שנכפה מבחוץ ותשכילו לראותה כמשהו שמקדם אותכן.


לעיתים – כמו בדוגמת הסטטיסטיקה - קשה להרגיש שהמשימה באה ממך, ואז ראוי "להפוך לשלכן" את תהליך ההתמודדות איתה. פעמים רבות לאחר מכן אנו גם מתחילים להרגיש שהמשימה עצמה היא שלנו.

שימו לב, אין הכוונה שצריך להתנפל על כל דבר ולהיות האדם ה"מושלם". לא כל מטלה ומשימה צריכה ויכולה להיהפך לשלכן.ם. גם לא ראוי לשאוף לכך.

אבל.....

אם יותר מדי פעמים אתן.ם מרגישות.ים שזה כפוי, שזה מבחוץ וכלל לא שלכן, אזי התחלנה לחשוד בעצמכן והתחילו לברר מה קורה פה. ייתכן שאתן במקום הלא נכון - זה קורה - אבל לפני החלטה על שינוי דרמטי במקום ובכיוון נסו לשנות את התפיסה לגבי העניין ולנסות לתרגל את התהליך של לשייך את המטלה לעצמך, בדרך כלל שם הבעיה ולא בעצם הכיוון והמקום, תשנו כיוון ומקום וגם שם תפגשו באותו קושי.


  • בפוסט הבא: שיטת להרגיש יותר מסוגלים

  • ובפוסט שאחריו: לא לחשוב ולא להרגיש!

29 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

שחררו!